לפני שעידן הנטבוקים התחיל, ועוד הרבה לפני הטרנד העלוב הזה שנקרא סטייליסטים,
לפטופים נתפסו כמוצר שברגע שאתה קונה אותו אתה ממתג את עצמך כאיש של לפטופ.
מרגע הרכישה אתה לא אותו אחד שמחוץ לבית נאלץ אשכרה להתקשר לחבר,
לשאול מה נשמע ומה דה פאק זה טאפאס בר.
אתה פשוט מתיישב לך בבית קפה ומגגל את המילים האלה רק בשביל לגלות
שטאפאס היא דרך "חדשה" לדרוש ממך יותר כסף בשביל פחות מנה מבלי
להבהיל אותך עם הטייטל המאיים 'מסעדת יוקרה'.
אדם ששקל לקנות לפטופ היה משוכנע שיצטרך לתכנת מחדש את הגב שלו לעצם ה"עצום"
הזה שתקוע לו במזוודה שהוא קנה עבור העניין.
כן, אנשים היו אומרים ג'יזס, איך לכל הקבצנים אני אמור לסחוב את הקילואים האלה על הגב המסכן שלי?
אך בסופו של דבר הגב עמד בזה, וכפטריות במסיבת יער צצו נושאי לפטופ אמיצים שחרפו נפשם עם המשקל העצום הזה.
ואז הגיע הנטבוק: לפטופ קטן, דק, קל וזול משמעותית מהמפלצת הזו.
קילו אחד ואלף שקל פחות שכנעו אנשים שעכשיו המפלצת לא כזו נוראית, אולי היא בכלל צמחונית.
הנטבוק אפשר לכל אותו מעמד ביניים ששקוע ברשת חלק ניכר מהיום,
לרכוש לעצמו לפטופ לכל דבר שאפשר להם פעולות בסיסיות כמו גלישה,
עריכת מסמכים ושריצה בתוכנות הלהגים המיידיים למיניהן.
מעכשיו כל אדם באשר הוא יכול ליהנות מנייד עם 3 פורטים של USB לחיבור העכבר, הדיסק קשיח הנייד והבאט–פלאג.
איזה יופי, לא צריך יותר להישיר מבט אל אנשים בשר ודם, עכשיו שאצא מהבית אוכל
להמשיך להתעלם מהעולם שבחוץ וזה לא יקר בכלל! כולה 1000 שקל פחות!
זדיינו משתמשי נטבוק, זדיינו בעלי לפטופ, זדיינו זה עם זה, לי ברור לחלוטין
שאיש הלפטופ יהיה הדומיננטי כי יש לו פי 20 אלף יותר מסת שרירים מכל סחיבת הלפטופ השופוני שלו!
תמשיכו לשבת בבית קפה מול ככר רבין עם הראש בתוך הדבר היחיד שמתקרב ל-15 אינצ' בסביבה שלכם,
מחפשים בחורות באתרי הכרויות חינמיים (חכו חכו לפוסט כל אתרי ה"אהבה בקליק"),
כשמולם יושבת הכוסית של הלייף עם חצאית שמזכירה במימדים שלה גומיה לספיגת זיעה מהבית הקטן בערווה שלהן, בית עם שכר הדירה הכי נמוך שתמצאו.
תנו לה לעשות עיניים לעפעפיים שלכם, העיקר שתהיו עסוקים בלבדוק שמונים מיליארד פעם אם קיבלתם הודעה חדשה בגיי דייט.
אני אומר לא לנטבוקים – נייטבוק!